פסק-דין בתיק פש"ר 1403-06

מונחת בפני בקשה לביטול הענקה, שנסבה אודות רכב מסוג הונדה סיוויק שרכשה חברה שהיתה בבעלותו המלאה של מר זליקוביץ' (להלן: "החייב"), ובסופו של דבר ניתנה למשיב 1 ונרשמה על שם בתו, המשיבה 2, וזאת ללא שאלו שילמו תמורה בגינה.

הנאמן טוען כי עניין לנו בהענקה בטלה אשר נעשתה במועדים הנופלים לגדר סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. לשיטת המשיבים, כמו גם לשיטת החייב ולפי עדותו של מר חיים כהן, שניהל באותה עת תחנת דלק שניהלה עסקים עם החברה נשוא הבקשה, זכו המשיבים ברכב במבצע תדלוק, אשר חילק לכל מתדלק כרטיס גירוד נושא פרס, כאשר הפרס הראשון היתה המכונית נשוא הבקשה.

עיינתי בטענות הצדדים, ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, כולל חקירות; ולאחר שהצדדים הגישו סיכומים בכתב, ניתנת החלטתי זו.

1.         השאלה המרכזית הדורשת הכרעה, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, עניינה למעשה עמידה בנטלי הוכחה .

עניין לנו בחייב פושט רגל, אשר החברה בניהולו עסקה בין היתר בפרסום וניהול מבצעים; אי לכך, נטען כי התקשרה עם תחנת דלק במבצע שכלל אספקת כרטיסים לגירוד נושאי פרסים, כאשר הפרס הראשון הינו מכונית מסוג הונדה סיוויק.
הנאמן מעלה שורה של טענות המטילות ספקות מהותיים, הן בכל הנוגע לאמיתותה של העסקה, והן בכל הנוגע לזכייתם של המשיבים בפרס הראשון; בין היתר, מועלות טענות בדבר יחסי המימון בין החברה לבין תחנת הדלק (ואשר חלקן נידונו בערעור מע"מ שהגישה החברה בבית המשפט בחיפה, ואשר נדחה תוך מתן קביעות עובדתיות שאינן מחמיאות לה, וזאת בלשון המעטה); כמו כן, מועלות טענות בדבר אורח הדיווח, או אי הדיווח של עסקת ה"זכיה" לרשויות המס, מועד הזכיה שאינו מתיישב לכאורה עם טענות המשיבים בדבר מועד התדלוק, וכיוצא באלו.

2.         אלא מאי? בנסיבות המקרה שבפני, מונח בפני הנאמן מכשול ראייתי משמעותי אשר, במלוא הכבוד וההערכה הראויים, לא מצאתי לו מענה מניח את הדעת. נקודה בעייתית זו, או שמא "חור" במארג הראיות והגרסה העובדתית-משפטית שמנסה הנאמן להוכיח, הינו העדר קשר מוכח כלשהו בין מקבלי ההענקה לבין החייב והחברה שבבעלותו .
אכן, מודעת אני היטב לכך כי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אינו כולל בתוכו צורך להוכחת קשר שיסביר את מניע ההענקה, וזאת בבחינת "תנאי בלעדיו אין". תיאורטית, יכול חייב פושט רגל המעוניין לפגוע בנושיו לחלק מרכושו לאדם אקראי ברחוב, והדבר יחשב אף יחשב להענקה בטלה. אלא, ששיקולי בית המשפט בנקודה זו אינם יכולים להיות מנותקים מהגיון החיים ומהנסיון, אשר מלמד כי חייבים אינם נוטים לפעול באורח כזה, ולבצע הענקות לאנשים אקראיים שאינם קשורים בהם. דרכן של הענקות שהן מבוצעות לטובת גורמים מקורבים, אשר יש לחייב סיבה ממשית להעדיפם על נושיו: כך למשל בני משפחה, ידידים קרובים, שותפים עסקיים וכיוצא באלו.

            יוצא, כי אמנם אין מדובר בתנאי הכרחי יציר פסיקה, שמכאן ואילך חובה מוחלטת להוכיחו בכל פעם שמוגשת בקשה לביטול הענקה; אולם להוכחתו או העדר הוכחתו יכול וראוי ליתן משקל רב ברמה הראייתית. קרי; כאשר מקבל ההענקה הנטענת הוא, לכאורה, צד ג' שלא הוכח קשר משמעותי (או בכלל) בינו לבין החייב, הרי שהדבר עומד לנאמן לרועץ בכל הנוגע לנטל ההוכחה; עליו להוכיח, למצער, את יתר התשתית ברמה ראייתית גבוהה ביותר, באורח אשר די יהיה בו להתגבר על התהיה - הכיצד העניק חייב מרכושו לאדם שלכאורה אין הוא מכיר; או לחלופין, הצבת תשתית כה מובהקת להענקה, עד שכמעט ולא תהיה בפני בית המשפט חלופה הגיונית אחרת לפרש את התנהלות הצדדים, מלבד, אולי, קיומו של קשר שטיבו לא התגלה, אולם הנסיבות החיצוניות והתנהלות הצדדים כמעט ומחייבות את קיומו.

3.         ספק בעיני אם עלה בידי הנאמן לעמוד בנטל מוגבר שכזה.

אודה ואתוודה כי חלק מהתנהלות המשיבים העלתה אף בליבי לא מעט תהיות, ואף בליבי מקנן חשד, שמא קיים בפועל קשר בין החייב או מי ממקורביו למשיבים. אלא, שקשר זה לא הוכח, ולו לכאורה . אין צורך להכביר מילים כי לא ניתן לבסס מתן סעד כה מרחיק לכת כנגד צד ג' על בסיס חשדות ותהיות בלבד.

            זאת ועוד; הוצגו בפני הפרוספקטים של תחנת הדלק, המעידים ברמת הוכחה שלא ניתן לבטלה אודות קיומו של מבצע, אשר הפרס הראשון בו, הינו, אכן מכונית מן הסוג שהוענקה למשיבים. זאת ועוד; מן המסמכים שצורפו לבקשה, אני למדה כי בין החברה הקשורה בחייב לבין תחנת הדלק אכן הועברו כספים ונקשרו עסקים אשר נוגעים לתחום נשוא הבקשה. אף אם אתייחס בזהירות רבה ולא אזדרז "לאמור אמן" על כל פרטי עדותו של מנהל התחנה באותה עת, הרי שאף מתן אמון חלקי ביותר בעדות מקשה מאד על גרסתו של הנאמן, ומצריך אותו למעשה להוכיח קונספירציה מסובכת למדי, אשר בה הופכת תחנת הדלק עצמה (שלא נוהלה בידי החייב) כמעט ל"איש קש" במסכת ההעברות - מסכת אשר בעניין שבפני (להבדיל מאשר בבקשה "תאומה" שטרם הגיעה להכרעה, שם הגיע רכב דומה לידי רעייתו של מי שהחזיק בחברה עבור החייב), הסתיימה בהעברת רכב לצד ג', אשר כאמור לא הוכח קשר בינו לבין החייב.

4.         פסק הדין בערעור המע"מ עליו מסתמך הנאמן, מתייחס בפועל וקובע את ממצאיו בעניין הרכב נשוא הבקשה האחרת, ולאו דווקא עבור הרכב נשוא הבקשה הנוכחית. אי לכך, טענתו של כונס הנכסים הרשמי כי יתכן וניתן להסיק מפסיקת בית המשפט דשם גם לעניין רכבים נוספים, אמנם אפשרית, אולם רחוקה מלהיות וודאית או מוכחת. זאת ועוד; קשה לפסול על הסף את העובדה כי יעודו של אותו רכב אליו התייחס בית המשפט בחיפה - רעייתו של מי שהחזיק בפועל בחברה, יותר מאשר "סייעה" גרידא לבית המשפט לפסוק כי מדובר ברכישת רכב לצרכים פרטיים ולא לצורך עסקי.

            עוד אוסיף, כי אכן עולה תמיהה נוכח הטענה כי הרכב נרשם על שם הזוכה כבר במה שנחזה כיום הראשון למבצע; זאת, כאשר ספק אם ראוי ליתן אמון בטענה ההיפותטית, והכבושה שמעלה דווקא החייב, כי יתכן כי מועד תחילת המבצע הוקדם (לעניין זה אעיר כי האפשרות ששומרת לעצמה תחנת הדלק בפרוספקט הינה להאריך את המבצע ולדחות את סיומו ב-10 ימים נוספים).
מאידך גיסא, לא נשללה לגמרי טענה אחרת, בדבר העובדה כי מדובר למעשה בטופס רישום "פתוח" אשר ניתן לרשום בו בדיעבד את שם הזוכה במשך תקופה נוספת, אשר זו כבר נכנסת עמוק אל תוך תקופת המבצע. במצב דברים שכזה, אכן הגיוני לנפק מסמך כזה ביום הראשון למבצע, על כל המשתמע מכך.

5.         עוד ומעבר לכל האמור לעיל, מן הראוי להוסיף ולהעיר; ככל שלא הוכחו קשר או היכרות בין החייב או מי ממקורביו למשיבים, הרי שאין לי אלא להתייחס אל האחרונים (חרף החשדות שעלו אף בליבי) כצדדי ג' לכל דבר ועניין. במצב דברים כזה אעיר, כי ספק אם ראוי לדרוש מאנשים מן הישוב שיזכרו היכן וכמה פעמים תדלקו לפני מספר שנים. כמו כן; אינני מוצאת רבותא בנסיון להוכיח, כי הן מקום מגוריו והן מקום עסקו של המשיב 1 היו בערים אחרות. אין זה בלתי הגיוני, כי עוסק כדוגמת המשיב 1 יזדמן אף לערים אחרות (ודאי וודאי לעיר כתל-אביב) מדי פעם במסגרת נסיעות כאלו ואחרות הקשורות לעסקיו.

6.         נקודה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת, הינה התהיות הנוגעות לחסר במסמכים הנוגעים לזכיה ובתשובות המתחמקות לכמה מן הנקודות שהועלו בידי הנאמן, וזאת בעיקר בכל הנוגע לדיווח לרשויות המס. בעניין זה, אין ספק כי התנהלות המשיבים אומרת דרשיני, אלא שספק אם יש בכך הוכחה ניצחת דווקא להענקה מן החייב למשיב 1; באותה מידה יתכן, כי יש לצדדים, או למי מהם, סיבה טובה אחרת להתנהלות זו - כך למשל, עצם האפשרות כי דובר ב"עסקה בשחור" שיתכן ולא דווחה לרשויות המס. אין ספק, ואין צורך להאריך בדברים אודות התנהלותם הנפסדת של הצדדים, אם אכן כאלו הם פני הדברים, אלא שאף אם היה מוכח כי עניין לנו בעבירה על דיני המס, הרי שאין בכך בכדי להפוך את העסקה באורח מלאכותי להענקה מן החייב למשיב - אלא לכל היותר, תקום עילה לרשויות המס להתערב ולמצות את הדין עם הצדדים או מי מהם; וחזקה על רשויות המס שהן יודעות היטב ליצג את עניינן הן.

7.         סוף דבר; אין ספק, כי התנהלות המשיבים, החייב ותחנת הדלק בכל הנוגע לעסקה נשוא הבקשה מעלה תהיות, ושמא אף תהיות קשות. אלא שלשיטתי, הרי שבנסיבות המקרה ונוכח העדר קשר מוכח בין החייב למשיבים 1 ו-2, אין די בחשדות אלו בכדי להוכיח הענקה בטלה. כפי שהערתי קודם לכן, ראוי להזהר זהירות רבה, בכל הנוגע בצדדי ג' אשר לא הוכח כי באו בקשר עם החייב, ושומה על בית המשפט לבדוק בדוק-היטב את התשתית הראייתית, טרם שהוא מניח לפתחם את החשבון בגין מעלליו הנטענים של פושטי רגל.

אי לכך, ולא בלב קל, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מדחיית הבקשה. עם זאת, בנסיבות המקרה, נוכח התהיות שלא הוסרו בדבר התנהלות המשיבים, כמו גם מחדליהם הדיוניים הניכרים, החלטתי שלא לפסוק הוצאות לחובת הנאמן.